בקצרה: אם הגיבוי שלכם הוא מראה, בפעם הבאה שהוא ירוץ הוא יחליף בנאמנות כל קובץ תקין בגרסה המוצפנת שלו, והוא יעשה זאת בלי שמישהו יבקש.
גרסאות הן כל ההגנה. לא דיסק טוב יותר, לא העתקה מהירה יותר: לשמור גם את אתמול וגם את היום.
מראה שומרת את היעד זהה למקור. זו העבודה המוצהרת שלה והיא עושה אותה טוב. השורה שרוב האנשים מריצים היא גרסה כלשהי של:
rsync -aE --delete ~/Documents/ /Volumes/Backup/Documents/קראו שוב את --delete עם בוקר רע בראש. פירושו: התאם את הגיבוי, והסר מהגיבוי כל מה שכבר לא נמצא במקור.
עכשיו נניח שמשהו הצפין את תיקיית המסמכים שלכם במהלך הלילה. כל קובץ עדיין שם, אותם שמות, אותו מבנה תיקיות, תוכן שונה. המראה רצה בשעה הרגילה, רואה קבצים שהתוכן שלהם השתנה, ומעתיקה את התוכן החדש מעל הישן. היא עשתה בדיוק מה שאמרתם לה. הגיבוי שלכם הוא עכשיו עותק שני של הנזק.
הסירו את --delete וזה לא הרבה יותר טוב: המחיקות מפסיקות לעבור, אבל קבצים ששונו עדיין נדרסים, כי מראה מחזיקה בדיוק גרסה אחת של כל קובץ.
זו לא בעיה של Terminal. זו תכונה של כל דבר ששומר עותק אחד.
המכנה המשותף הוא שאף אחד מהם לא עושה שום דבר לא נכון. כולם מעבירים נכון שינוי שאף אחד לא רצה.
גיבוי עם גרסאות שומר את מה שקובץ היה ביום שני וגם את מה שהוא ביום שישי. כשמתברר שהעותק של יום שישי חסר ערך, זה של יום שני עדיין שם.
שני דברים הופכים את זה לשימושי:
כלל 3-2-1 נכתב בשביל כשלי חומרה, ובמקרה הוא עונה גם על זה: שלושה עותקים, שני סוגי אחסון, אחד במקום אחר. מה שחשוב כאן הוא החלק האחרון, ובמיוחד עותק שלא מחובר באופן קבוע.
כונן שמחובר כל השבוע נגיש לכל דבר שרץ על ה-Mac כל השבוע. כונן שמחובר בימי ראשון נגיש לכמה שעות בשבוע. זה לא מתוחכם וזה רוב התועלת המעשית, ולכן העצה המשעממת על החלפה בין שני כוננים ממשיכה להיות נכונה.
שווה להיות ברורים, כי כאן הקטגוריה מוכרת את עצמה ביותר מדי.
גיבוי לא עוצר שום דבר מלקרות. הוא לא מזהה את הדבר כשהוא מתחיל, הוא לא חוסם תהליך מלכתוב לקבצים שלכם, והוא לא תחליף לעדכון macOS ולהימנעות מהרצת דברים שאתם לא סומכים עליהם. כל דבר שנמכר לכם כהגנה בתחום הזה עושה עבודה אחרת מזו שמתוארת בדף הזה.
מה שגיבוי עושה הוא להפוך את הנזק להפיך. זו טענה צנועה יותר ושימושית יותר.
Copy Shelter שומרת גרסאות, כך שקובץ שמשתנה לא דורס את מה שהוא היה, ומחיקת קובץ ב-Mac לא מסירה אותו מהגיבוי. היא קוראת את הגיבוי בחזרה ובודקת כל חלק מול ה-hash שתחתיו נשמר, כך שעותק שהפך בשקט לבלתי קריא מדווח. היא כותבת ליותר מיעד אחד אם תרצו, והיא סופרת רק את העותקים שהיא באמת אימתה.
היא לא מונעת שום דבר, והיא לא מזהה שום דבר כשזה קורה. היא נותנת לכם היסטוריה, וההיסטוריה היא החלק שמחזיר אתכם ליום שני.
טוב יותר ממראה, כי הוא שומר היסטוריה: שעתי ליום, יומי לחודש, שבועי כל עוד יש מקום. שתי הסתייגויות. הוא מדלל תמונות מצב ישנות כשהדיסק מתמלא, כך שהעומק הוא מה שהדיסק מאפשר. וכונן שמחובר באופן קבוע נגיש באופן קבוע.
רק אם מה ששמתם שם הוא גיבוי עם גרסאות. עותק מסונכרן של הקבצים החיים שלכם לא יעשה את זה. תיקיית סנכרון מעבירה את השינוי. מאגר גיבוי שנכתב לאותה תיקייה לא, כי הגרסאות הישנות הן אובייקטים נפרדים ששום דבר במקור לא מגיע אליהם.
יותר ממה שהייתם מצפים לשים לב. שלושים יום מכסים טעות שרואים מיד. שנה מכסה את התיקייה שלא פתחתם מאז האביב שעבר, וזו זו שתופסת אנשים.
לא, ושום דבר שקורא לעצמו גיבוי לא צריך להגיד לכם אחרת. היא שומרת גרסאות ומאמתת אותן, כך שהנזק הפיך. למנוע אותו זו העבודה של עדכון macOS, של אי-התקנת דברים שאתם לא סומכים עליהם, ושל לא להיות מי שפותח את הקובץ המצורף.
כונן שני שמחברים פעם בשבוע, שומרים במקום אחר, ולעולם לא משאירים מחובר הוא לא מוגזם ועולה בערך כמו ארוחה בטייק אווי. זה הדבר היעיל ביותר בדף הזה.
קשור: כלל 3-2-1, גיבוי עם rsync, ובדיקה שגיבוי קריא.